פסק-דין בתיק ע"א 23222-09-12

מבוא

1.         המשיבה-הנתבעת והתובעת שכנגד היא אדריכלית שתכננה מבנה לשימוש מרכז המוסיקה והספרייה ע"ש פליציה בלומנטל, ברח' ביאליק 26 בתל אביב יפו. בין השאר קיבלה על עצמה המשיבה תכנון ופיקוח על ביצוע שיפוץ מלא ומקיף של חזות המבנה, כמו גם תכנון פרטי ריהוט פנים ואביזרים.

            המערערת-התובעת התקינה וילון הפרדה בין המבואה של המבנה לאודיטוריום שבו. הווילון יוצר והותקן על ידי המערערת ובשלב מסוים (אוגוסט 2008) גזרה המשיבה את חלקו התחתון.

            המערערת תבעה בבית משפט השלום (התביעה הוגשה ביום: 27.1.2009) פיצוי על הנזק שנגרם, לטענתה, לווילון שהושחת על ידי המשיבה. האחרונה הגישה, ביום 19.3.2009, תביעה שכנגד בטענה כי היא הבעלים של זכות היוצרים במבנה, לרבות הזכות המוסרית ביצירתה. המשיבה טענה, בין השאר, כי תליית הווילון על ידי המערערת פגעה בזכויות היוצרים שלה ובזכותה המוסרית.

פסק דינו של בית משפט השלום

2.         בית משפט השלום החליט (12.6.12) לדחות את תביעת התובעת (סעיף 4.4 לפסה"ד). לעניין התביעה שכנגד היתה מסקנתו של השופט המלומד "כי בכל הנוגע להתקנת הווילון הפרה התובעת את זכויות היוצרים של הנתבעת במבנה" (שם, סעיף 5.10).

בנושא הזכות המוסרית, קבע השופט המלומד, כי "התקנתו ותלייתו... של וילון הנוגד את תפיסתה האדריכלית של הנתבעת, תוך התעלמות מזכותה להביא לידי ביטוי בתכנון הווילון כפי שהוא הוכן על ידה את תפיסתה האדריכלית עולה כדי פגם או סילוף ביצירה הכוללת" (שם, סעיף 6.3, וכן סעיף 8).

3.         בית משפט השלום קבע פעמיים פיצוי למשיבה בסכום של 20,000 ש"ח: בסעיף 10.2 לפסק הדין חויבה המערערת לשלם את הסך האמור בשים לב "למכלול הנסיבות האופפות את התקנת הוילון... לרבות האיזון המתחייב מהיקף חומרת הפגיעה... והצורך הפונקציונאלי הדחוף של התובעת בהתקנתו". בסעיף 10.3 נאמר כי "התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה במובן זה שאני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת סך של 20,000 ש"ח".   עוד חויבה המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

דיון והכרעה

4.         במהלך שמיעת הערעור (20/5/13) הודיע ב"כ המערערת (על דעת נציגי המערערת שנכחו בדיון) כי, בשים לב לחלוף הזמן ולנתונים המעודכנים שבידי המערערת, מסכימה המערערת לכך שתביעתה בבית משפט השלום נדחתה, ולכן אין יותר צורך בדיון בהיבט זה של פסק הדין מושא הערעור.

השאלה שבמחלוקת, בערעור הנוכחי, עניינה קבלת התביעה שכנגד בבית משפט השלום.

5.         השופט המלומד קבע, כי הווילון שתוכנן על ידי המשיבה הוא בגדר "יצירה אדריכלית" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח- 2007, ובהתקנה של וילון שונה מזה שתוכנן על ידי המשיבה הפרה המערערת את זכויות היוצרים של האדריכלית-המשיבה במבנה.

הדין

6.     כפי שציינתי בפסק-דיני ב-אז' מח' חי' 1071/05 אדיב דאוד נ' אגודת הגליל למחקר (4.10.2010), עד ליום 25.5.08 נושא זכות היוצרים וההגנה עליה הוסדר ב חוק זכות יוצרים, 1911, שהינו חוק אנגלי, Copyright Act, 1911, אשר הוחל בישראל מכוח דבר המלך על חוק זכות יוצרים (הטלתו על ארץ ישראל) 1924, ובהתאם לסעיף 11 ל פקודת סדרי השלטון והמשפט תש"ח 1948, וכן ב פקודת זכות יוצרים, 1924, כפי שתוקנו במהלך השנים (להלן: " הדין הקודם").

ביום 25.11.07 פורסם ברשומות (ס"ח תשס"ח מס' 2119, עמ' 38) חוק זכות יוצרים, תשס"ח - 2007 (להלן" " החוק"), שנועד להחליף את החקיקה הקיימת בחוק חדש ועדכני במטרה להשיג את האיזון הראוי בין הצורך ביצירת תמריץ הולם ליצירה לבין אינטרסים אחרים של טובת הציבור (דברי ההסבר לחוק, הצ"ח 196,  תשס"ה, עמ' 1116). על פי הוראת סעיף 77 לחוק, הוא נכנס לתוקף שישה חודשים מיום פרסומו, היינו ביום 25.5.08.  בעלי-הדין טענו בפניי על בסיס ההנחה שהחוק חל בענייננו.

7.         סעיף 1 לחוק זכות יוצרים מגדיר "יצירה אדריכלית" כדלקמן:

           "יצירה אדריכלית" - בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור;"

            סעיפים 45 ו-46 לחוק האמור קובעים לעניין הזכות המוסרית השמורה ליוצר: